החלטה בתיק ע"פ 3728/04

השופט א' רובינשטיין:

א.        (1) בפנינו אחד התיקים המבעיתים שהובאו בעידנים אלה בפני בתי המשפט בישראל. מעשה בחבורה עבריינית, שבמסע לא יאומן של השתלשלות אלימה, אשר כללה מעשי שוד, אונס ועבירות נוספות, פעם אחר פעם במשך ימים ארוכים, פגעה בקרבנות רבים. מרבית הקרבנות היו נשים במה שקרוי "מכוני ליווי" ואינם אלא בתי בושת בתל אביב וברמת גן; קרבנות אחרים היו אנשים הקשורים לאותם מכונים. היה זה מעין "תפוז מכני" נוסח ישראל (ראו עוד בסיפא).

           (2) שניים מן הערעורים שלפנינו (ע"פ 3728/04 ו- ע"פ 4036/04) מכוונים כנגד חלקים מהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא בר-אופיר והשופטות דותן וברוש, תפ"ח 1077/02) מיום 7.1.04. כל הערעורים מכוונים כנגד גזר הדין מיום 13.5.04, בו נגזרו על המערער בע"פ 3728/04 ("המערער 1") עשרים ושמונה שנות מאסר, על המערער בע"פ 4036/04 ("המערער 2") עשרים וחמש שנות מאסר, ועל המערער בע"פ 3548/04 ("המערער 3"), עשרים ושתיים שנות מאסר.

           (3) יצוין כי בכתב האישום שהוגש כנגד המערערים נכלל בתחילה נאשם נוסף - עזרא אליס ("אליס") אשר כרת בתחילת הדיון בבית המשפט המחוזי הסדר טיעון עם התביעה, ונגזרו עליו בנפרד מהמערערים עונש של שבע שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. ערעורו בפני בית משפט זה על חומרת העונש שהוטל עליו, נדחה (ע"פ 1336/03 אליס נ' מ"י (לא פורסם)).

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

ב.        (1) בבית המשפט המחוזי נקבע כי המערערים תיכננו וביצעו שורה של מעשי שוד במכוני ליווי בתל אביב וברמת גן. לביצוע מעשי השוד הצטיידו המערערים באקדחי גז שנגנבו על ידם במעשי השוד הראשונים, ב"שוקר" חשמלי, בסכינים ובמספריים. על פי הכרעת הדין, בוצעו על ידי המערערים עשרה מעשי שוד; המערער 1 השתתף בתשעה מהם, והמערערים 2 ו- 3 - בכולם. על פי המתואר בהכרעת הדין, היו המערערים נכנסים למכון הליווי, מאיימים על הנוכחים בו, ונוטלים מהם סכומי כסף, טלפונים ניידים, כרטיסי אשראי וכספומט ורכוש נוסף. בחלק מן המקרים הפעילו המערערים או חלקם אלימות, ולעתים אלימות קשה, כנגד הנוכחים, קשרו את ידיהם, וכלאו אותם בתוך מכון הליווי או באחד מחדריו. באישומים הראשון, השני השלישי, החמישי, השישי, השביעי, השמיני, העשירי, היה חוט השני מעשי שוד בנסיבות מחמירות (לפירוט ראו סעיף 6 להלן).

           (2) עוד נקבע בהכרעת הדין כי בכמה מן המקרים אנסו המערערים נשים ששהו במכוני הליווי אשר נשדדו על ידיהם וביצעו בהן מעשי סדום ומעשים מגונים. על פי הנקבע בהכרעת הדין לעניין האישום הרביעי בכתב האישום, ביום 27.3.02, פרצו המערערים למכון ליווי ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב, כשהם חמושים באקדח גז. באותו זמן שהו במקום מנהל המכון ד"מ, הפקידה שכינויה "ק'", ושתי בנות שעבדו במכון -  א' ו- ל'. המערער 1 והמערער 2 היכו את מנהל המכון בכל חלקי גופו, התיזו בפניו גז מדמיע, והמערער 1 קשר את ידיו באזיקים. המערער 1 לקח את תיקיהן של א' ושל ל' וגנב מתוכם כסף ומכשיר טלפון נייד, ריסס את עיניה של א' באמצעות אקדח הגז שבידו, בעוד המערער 2 מפעיל את אקדח הגז בתוך פיה של ל'. נקבע, כי המערער 1 סטר לק' וצעק עליה, ובאיומי סכין דחפה לאחד החדרים. יחד עם המערער 1 נכנסו לחדר שאר המערערים. המערער 1 השכיב את ק' על המיטה, והורה לה להתפשט. לאחר שהתפשטה, פקד המערער 1 על המערער 2 לכבול אותה באזיקונים, והמערער 2 עשה כדבריו. המערער 1 פשק את רגליה של ק' בכוח, בעוד המערער 3 עומד לידו ואוחז בסכין, והמערער 2 מחזיק בשני זוגות מספריים, באופן שבו הרגישה ק' את המספריים ליד רגליה, סמוך לאבר מינה. המערערים אמרו לק' שהם עומדים לאנסה ואיימו על חייה אם תתנגד. המערערים 1 ו- 2 החדירו את אקדח הגז לאבר מינה של ק' ולפי טבעתה כאשר המערער 1 אף ריסס ממנו גז, והמערער 2 החדיר גם את אצבעותיו לאבר מינה. כל אותה עת צעקה ק' ללא הרף וביקשה מהם להפסיק את מעשיהם, אולם הם לא שעו לתחנוניה. יצוין, כי בתחילה איים גם המערער 3 על ק' באמצעות הסכין שבידו, אך בהמשך עצר בעד המערער 1 והמערער 2, בדרשו מהם להפסיק את מעשיהם. בהמשך, יצאו המערער 2 והמערער 3 מהחדר. המערער 1 ניסה, ללא הצלחה, להחדיר את אבר מינו לאבר מינה של ק', ולפיכך כפה עליה לעמוד על ארבעותיה והחדיר את אבר מינו לאבר מינה מאחור. ק' הפצירה במערער 1 להשתמש באמצעי מניעה, אולם גם בפעם הזאת לא שעה המערער 1 לבקשתה. לאחר מכן נכנס המערער 3 לחדר כשהוא אוחז בסכין, ודרש מק' לקיים איתו יחסים אוראליים, וק' נענתה לו מחשש שיאונה לה רע. עוד נקבע בהכרעת הדין כי המערער 3 קיים יחסים אוראליים גם עם א', ואף כי ייתכן שא' אמרה לו  כי היא מסכימה לכך, היתה הסכמה זו מן השפה ולחוץ, מתוך חרדה, ייאוש וחוסר אונים, ולא מרצונה החופשי. כן נקבע בהכרעת הדין כי המערער 2 דחף את א' למיטה, כבל אותה באמצעות מכנסיים, החדיר את אצבעותיו לאבר מינה, וגרם לה לכוויה סמוך לפי הטבעת באמצעות סיגריה בוערת.

           (3) על פי הנקבע בהכרעת הדין לעניין האישום התשיעי, הגיעו המערערים ואליס למכון ליווי ברחוב בן יהודה בתל אביב ביום 3.4.02, בה שהו אותה עת 3 בנות - א', או' ואל', והפקידה - ע"י. לאחר שהמערער 1 הציג את המערערים כשוטרים, ביקשה ע"י לראות את תעודותיו, ובתגובה סטר לה המערער 1, הצמיד אקדח גז לראשה ודרש ממנה כסף ותעודת זהות. משראה שע"י היא אם לילדים, איים עליה כי אם יקרה דבר מה לו ולחבריו, ידאג להרע לילדיה. המערערים לקחו מהבנות את תיקיהם תוך שימוש באיומים והוציאו משם סכומי כסף וטלפונים ניידים, באיום כי יוכו אם יימצאו כספים נוספים שהוסתרו. המערער 1 מצא את כרטיס האשראי השייך לאו' ואיים עליה כי אם לא תמסור לו את הקוד הסודי שלו, יגרור אותה עירומה למכשיר כספומט, יאנוס אותה, וכך יזרוק אותה בצד הדרך. עוד נקבע כי המערער 1 ביצע חיפוש אחר כסף בתוך חזיותיהן של א' ואל' תוך שהוא ממשש את חזן. לאחר מכן הוכנסו הבנות והפקידה לאחד החדרים; המערער 2 או המערער 1 קרעו את חזיותיהן של אל' וא', ודרשו מכל הבנות להתפשט. לאחר שהתפשטו מבגדיהן, החדיר המערער 1 את ידו לאבר מינה של אל', שעה ששני המערערים האחרים נמצאים במקום. גם במקרה זה, פעלו המערער 1 והמערער 2 באלימות ובקשיחות כנגד הנשים הנוכחות במכון הליווי, ואילו המערער 3 היה מעורב במידה פחותה במעשים שנעשו במכון הליווי.

           (4) על פי הנקבע בהכרעת הדין לעניין האישום האחד עשר בכתב האישום, הגיעו המערער 2, המערער 3 ואליס, למכון ליווי ברחוב בוגרשוב בתל אביב, בו שהו אותה עת בעל המכון, הפקידה מ"ר, שומר, שלוש בנות וכן לקוחות של המכון. בעקבות איומיהם של המערערים הנזכרים, מסרו להם הבנות את כספן. בעת כניסתם למכון, ריסס המערער 2 גז מדמיע בעיני מ"ר, דרש ממנה להתפשט, פישק את רגליה ונגע באבר מינה. מ"ר ניסתה להרגיע את עצמה באמצעות מדיטציה, אולם בתוך כך רוסס גז מדמיע בשנית אל תוך עיניה.

           (5) הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מבוססת, בעיקרה, על הודאתם של המערער 1 והמערער 2 בחלק ניכר מן העבירות, על הודאתו של המערער 3 כי נכח בכל המקומות בהם בוצעו מעשי השוד והודאתו בביצוע המעשים המיניים שיוחסו לו באישום הרביעי בכתב האישום, על עדויות קרבנות מעשיהם של המערערים ונוכחים אחרים במכוני הליווי, וכן על עדויותיהם של המערערים ביחס למעשיהם של שותפיהם לעבירות.

           (6) בגין המעשים המתוארים בהכרעת הדין, הרשיע בית המשפט המחוזי את כל המערערים בתשע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ("החוק")); תשע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402(ב) לחוק); עבירה אחת של אינוס בנסיבות מחמירות (סעיף 345(ב)(2), (3) ו- (4) לחוק) ועבירה אחת של מעשה סדום בנסיבות מחמירות (סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 (ב) לחוק); עבירה אחת של החזקת נשק שלא כדין (סעיף 144(א) לחוק) ועבירה אחת של קבלת נשק שלא כדין (סעיף 144(ב) לחוק); שלוש עבירות של כליאת שווא (סעיף 377 לחוק) ועבירה אחת של הונאה בכרטיס חיוב (סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986). יצוין, כי בחלק מהעבירות בהן הורשעו כל המערערים, הרשיע בית המשפט המחוזי את חלקם כמבצעים בצוותא, שדינם כדין מבצע העבירה על פי סעיף 29(א) לחוק. המערער 1 הורשע בנוסף בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 ו- 335 לחוק העונשין) ובעבירה נוספת של אינוס בנסיבות מחמירות (סעיף 345(ב)(2), (3) ו- (4) לחוק). המערער 3 הורשע בנוסף בעבירה נוספת של שוד בנסיבות מחמירות, ועבירה נוספת של כליאת שווא. המערער 2 הורשע בנוסף בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 380 ו- 382 לחוק); בשתי עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס (סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק); בעבירה נוספת של שוד בנסיבות מחמירות, ובעבירה נוספת של כליאת שווא; וכן בעבירות של שימוש במסמך מזויף (סעיף 418 לחוק), התחזות כאדם אחר (סעיף 441 לחוק), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (סעיף 274 לחוק - צ"ל 275), שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק) ובעבירה של שהייה בישראל שלא כדין (סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952).

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

ג.        (1) בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את החומרה הרבה במעשיהם של המערערים, אשר -  כדברי בית המשפט - "פגעו בצורה אנושה, באלימות פיזית ומינית, בגופן ובכבודן של נשים אשר נמנות על המגזרים החלשים בחברה הישראלית". בית המשפט הזכיר את המגמה והכורח בהחמרת הענישה בעבירות מין, במסגרת שיקולי הענישה הכוללים, כל שכן כאשר העבירות נעשו בצוותא. "פעילות משותפת כזו", כך נקבע, "מעצימה גם את הפגיעה בכבוד האדם של קרבן המעשה, ומדגישה את השפלתה ברבים". נקבע, כי במסגרת שיקולי הענישה יש להתייחס גם לפגיעה הקשה שפוגעות עבירות המין בקרבנות העבירה, וזאת בנפרד מן הצורך החברתי במניעת עבירות. בית המשפט המחוזי נתן משקל מסוים להבעת החרטה מצד המערערים, אם כי העלה חשש שהחרטה אינה חרטה "הנובעת מן הלב" אלא "חרטה טקטית". עוד ציין בית המשפט, כי אין להשוות בין העונש אשר הושת על אליס, לבין העונש המוטל על המערערים, שכן אין להשוות בין מי שכרת הסדר טיעון בתחילת הדיון לבין מי שהורשע ללא עסקת טיעון בסופו, וחשוב מכך, אין להשוות בין חלקו הקטן ביחס של אליס במעשים האמורים, לבין חלקם של המערערים.

           (2) בעניינו של המערער 1 קבע בית המשפט המחוזי כי הוא היה מנהיגה של החבורה וביצע את המעשים החמורים ביותר מבין חבריו, ועל כן הטיל עליו בית המשפט המחוזי את העונש הקשה ביותר ביחס ליתר המערערים. נקבע, כי בגין שתי עבירות האינוס בנסיבות מחמירות, עבירת מעשה סדום בנסיבות מחמירות ותשע עבירות השוד בנסיבות מחמירות שבכולן הורשע המערער 1, יוטלו עליו עשרים שנות מאסר, כמידת העונש המירבי הקבוע בחוק לכל אחת מן העבירות. על יתר העבירות הטיל בית המשפט המחוזי על המערער 1 שמונה שנות מאסר, במצטבר לעשרים שנות המאסר, ובסך הכל עשרים ושמונה שנות מאסר, בניכוי תקופת מעצרו.

           בדומה למערער 1, הטיל בית המשפט המחוזי על המערער 2 עשרים שנות מאסר בגין עבירת האינוס בנסיבות מחמירות, עבירת מעשה סדום בנסיבות מחמירות ועשר עבירות השוד בנסיבות מחמירות בהן הורשע, וחמש שנות מאסר נוספות, במצטבר, בגין יתר העבירות בהן הורשע. סך הכל הוטלו על המערער 2 עשרים וחמש שנות מאסר, בניכוי תקופת מעצרו. את העונש הפחות לעומת המערער 1 נימק בית המשפט המחוזי בחלקו הקטן במידה מסוימת מחלקו של המערער 1 בביצוע העבירות.

           גם על המערער 3 הטיל בית המשפט המחוזי עשרים שנות מאסר בגין עבירת האינוס בנסיבות מחמירות, עבירת מעשה סדום בנסיבות מחמירות ועשר עבירות השוד בנסיבות מחמירות בהן הורשע, ובנוסף לכך הטיל עליו שתי שנות מאסר נוספות, במצטבר, בגין יתר העבירות בהן הורשע, ובסך הכל עשרים ושתיים שנות מאסר בניכוי תקופת מעצרו. לזכותו של המערער 3, זקף בית המשפט המחוזי את העובדה שבעת המאורע נשוא האישום הרביעי לכתב האישום, הגן המערער 3 על ק' מפני המערער 1 והמערער 2, כמתואר לעיל, הגם שאף הוא נטל חלק במעשי ההתעללות בק'. בגין כך, בין היתר, הקל בית המשפט בעונשו של מערער זה ביחס ליתר המערערים.

           (3) בפנינו, כאמור, מערערים המערער 1 והמערער 2 על חלק מהכרעת דינם, וכל המערערים מערערים כנגד חומרת העונש שהוטל עליהם בגזר דינם. ראשית נפנה אחת לאחת לטענותיהם של המערער 1 והמערער 2 לעניין הכרעת דינם, ולאחר מכן נפנה לטענותיהם של המערערים לעניין גזר דינם.

ערעורו של המערער 1 לעניין הכרעת הדין

ד.        (1) את טענתו הראשונה הפנה בא כוח המערער 1 כנגד הרשעתו בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות על פי האישום החמישי לכתב האישום, בו הואשם המערער 1 כי במהלך השוד היכה המערער 1 את שני הפקידים במכון הליווי וגרם לאחד מהם לחבלה. נטען, כי באותו אישום הורשע המערער 1, על פי הודאתו, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות על פי סעיף 402(ב) לחוק. האחרונה, כך נטען, "בולעת" את העבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות על פי סעיפים 333 ו- 335 לחוק, שכן כל יסודות העבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות, חופפים יסודות מעבירת שוד בנסיבות מחמירות, ועל כן, כך נטען, טעה בית המשפט המחוזי משהרשיע את המערער 1 בשתי העבירות. טענה דומה טוען בא כוחו של המערער 1 לעניין הרשעתו בשלוש עבירות של כליאת שווא על פי סעיף 377 לחוק. נטען, כי עבירת כליאת השווא נבלעת בעבירת השוד, ואף בוצעה כחלק ממנה, מבלי הפרד בין ביצוע עבירת השוד לעבירת כליאת השווא, ואין מקום על כן, כך נטען, לפרוט את המעשה לפרוטות ולחלקו לעבירה ראשית ולעבירת משנה.